<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' טומאה</h1>
<h2>דף כג:</h2>
ויאמר ה' אל משה וגו' בני אהרן ולא בנות אהרן, מדכתיב בני אהרן ולא כתיב בית אהרן דמשמע זכרים ונקבות, אי נמי לא כתיב סתם דהוינן אמרין נכללות בכלל כהנים ויאסרו גם הנה להטמא למתים כד[א]שכחן במתנות כהונה דכתיב [דברים י"ח] וזה יהיה (לכם) משפט הכהנים מאת העם וגו' ואמרינן [חולין קל"ב ע"א] כהן ואפילו כהנת כדאמרינן רב כהנא אכיל בשביל אשתו וכו' וחזינן נמי דבנות נמי אכלי בתרומה ובחזה ושוק ושמא תאמר כל מי שראוי לאכל קדשים יהיה מוזהר על הטומאה קמ"ל בני זכרים ולא נקבות. אי בני יכול חללים, כלומר אפילו חללים יהיו מוזהרין על הטומאה דהא בני אהרן הם כדקימא לן שהבא על הגרושה זרעו מתחלל אבל הוא אינו מתחלל מדכתיב [ויקרא כ"א] ולא יחלל זרעו ולא הוא עצמו. ת"ל הכהנים יצאו חללים, שאע"פ שאביהן כהן הן עצמן אינן כהנים אבל כהנים בעלי מומין הם מוזהרין על הטומאה שהרי כהנים הם לענין אכילת קדשים כגון חטא[ו]ת ואשמות דכתיב [שם ו'] כל זכר בכהנים יאכלנה כלומר אפילו בעל מום זכר פרט לנקבות.
<h2>דף מד.</h2>
מת תופס ד' אמות לטומאה, והוא דליכא גדר גבוה י' טפחים או חריץ עמו י' טפחים בינו ובין המת שאם היה לו כן כיון דאיכא הכירא לא גזור בהו רבנן, ודוקא מת שלא נקבר [הא אם נקבר] לא תפיס ד' אמות דהא בציון משהו לחודיה סגי כדאמרינן [מו"ק ה' ע"ב] אין מעמידין (כהן) [ציון] במקום טומאה ולא מצריכין [ציון] של ד' אמות אלא בכל שהוא סגי.
